אימון למציאת זוגיות

קרה לכם שהתחיל קשר, לאט לאט נפתחתם,
​אתם מרגישים ממש טוב, ואז משהו קורה?
​
​פתאום דברים לא מסתדרים כפי שרציתם,
​פתאום הצד השני לא עושה את הדברים שציפיתם.
​אתם מרגישים שזהו, זה הזמן לשבור את הכלים לארוז ולומר 
​הזוגיות הזו לא מתאימה.
​
​אלן דה בוטון חוקרת יחסים אמריקאית טוענת שלא פעם אנחנו נכנסים לקשר מבלי לטפל בעצמנו. אנחנו מחזיקים בהנחה שאנחנו אנשים שקל לחיות איתם. ואז בכל פעם שקשר מאיים לחשוף את פגמינו, אנחנו מאשימים את בני הזוג וחותכים. 
​
דה בוטון כמו חוקרי יחסים אחרים טוענת שבמערכות היחסים הבוגרות שלנו, אנחנו מנסים לשחזר ​את הרגשות שהכרנו טוב כל כך בילדות. את האהבה שרובנו טעמנו בשלבים מוקדמים בלבלנו לעתים קרובות עם דינמיקות אחרות, הרסניות יותר: היעדר חמימות הורית או פחד שההורה יכעס, חוסר ביטחון לתקשר את רצונותינו.
​
​כמה הגיוני אפוא שכמבוגרים אנחנו דוחים מועמדים מסוימים לחתונה לא מפני שהם לא נכונים לנו, אלא מפני שהם יותר מדי נכונים — יותר מדי מאוזנים, בוגרים, מבינים ואמינים — בהתחשב בכך שעמוק בלב הנכונות הזאת זרה לנו.  לא פעם אנחנו ​מכניסים לחיינו את האנשים הלא נכונים משום שאנחנו לא מקשרים בין היותנו נאהבים לתחושה של אושר. 
​

​
בן הזוג המתאים לנו ביותר הוא לא זה שאוהב בדיוק כל מה שאהוב עלינו (הוא או היא לא קיימים), אלא זה שיכול להתמודד בתבונה עם הבדלי טעמים — אחד שטוב במחלוקות. זה שיוכל לקבל את ההבדלים בנינו ברוחב לב, ולא איזה רעיון מופשט של השלמה הדדית. 
​
​אז רגע לפני שאתם שוברים את הכלים, 
​הביטו בזוגיות שלכם, 
​בבחירות שלכם, 
​שאלו את עצמכם בכנות, 
​האם יש כאן עבודה שאתם צריכים לעשות,
​ללא קשר לבן/בת הזוג בחייכם.

שלכם באהבה

ויקי

​